17.09.14
דרך ארוכה
מופע  משיריה של תלמה אליגון רוז
כתבה: בתיה חרמון
 
נכדתי בת הארבע שרה בשמחה רבה את השיר "איזה יום שמח ! יום של הפתעות העולם מלא ניסים ונפלאות ".
אנחנו שלושה דורות ששרים את השיר הזה, וכמונו בטח המון בית ישראל.
אין עוררין על זה. ששיריה של המשוררת פזמונאית מלחינה תלמה אליגון רוז הם כבר מזמן נכסי צאן ברזל של עם ישראל, והם ימשיכו להיות כך.

נהניתי מהרבה  ערבי שירה שבהם הופיעו משוררים או מלחינים ששרו את שיריהם וסיפרו על עבודתם ובכל זאת אתמול בבית אביחי בירושלים במופע שנקרא: דרך ארוכה. התרגשתי עד דמעות. ולא רק אני. ההתרגשות אחזה בכולנו , חברותיי ואנשים מסביבי ידעו להראות ולהגיד את זה.
מה עשה את המופע לכל כך ייחודי ומרגש? הרבה איכויות שחברו יחדיו .

תלמה ,שפתחה את הערב ,ובין שיר לשיר סיפרה בהרבה חן וצניעות רגשות שיוצאים מן הלב וחודרים אל הלב .על המקום ממנו יוצאים השירים ואיך הם פורצים וגואים ועולים אל הכתב ועד כמה הם מחוברים למה שעובר אצלנו בארץ. היא סיפרה על בית אבי חי ועל ירושלים, וכבר כבשה אותנו- שהגעגוע לירושלים הוא חולשתה וחולשתנו...

אחריה הגיעו השירים שהוקרנו על מסך ענק ודחפו אותנו להשתתף בשירה עם הנגנים והזמרים. צוות של שישה צעירים מוכשרים מאוד ומצויינים  ,כל אחד בתחומו ,ריטטו את נימי הלב ונגעו בבטן הרכה .
השיר "שלוש אהבותיי " בביצועה של עדי כהן היפה ,המוסיקאית והמוכשרת בעלת  קול עדין ונקי וכמו ביישן המבקש להתפרץ בהגשה מיוחדת ובעיבוד חדשני לחלוטין לקחו אותנו למקום אחר רומנטי ומיוחד.
זמר האופרה אלון הררי הפתיע אותנו בשיר "איפה את אהובה."
בשירים אחרים שניהם שרו בדואט והשילוב של הקולות שלהם כמה שהוא לא שיגרתי כך הוא מעניין ומרגש.
תלמה שרה "ארץ הצבי" ולא הצלחנו לעצור את הדמעות.
לא חסרו השירים הקצביים שכל פעם עולים מחדש ומושמעים כאילו הם נוצרו עכשיו כמו "אין לך מה לדאוג" (תחתונים וגופיות) שפרץ שוב במאורעות הקיץ האחרון.

לשירים של תלמה יש תוחלת בלי סוף. 
אנחנו כצופים ששומעים שירים לא חושבים שיש סיפורים מאחורי השירים. תלמה הבהירה לנו היטב שהשירה נובעת מבפנים עמוק עמוק בנשמה שאיננה יכולה להשתחרר ממאורעות שקורים פה במקום שאנו חיים. היא בורכה בכל כך הרבה "מתנות - אל " שאשרינו שאנחנו זוכים ליהנות מהן. השיר משיצא ממנה פורש לו כנפיים ועף ומוצא את מזלו הטוב .

בסוף הערב עמדנו על רגלינו ולמדנו שיר ...כן המעיין של תלמה נובע .זו אישה ללא הפסקה.
הדרך הביתה נעשתה ארוכה כי נדמה ושבנו עם כל כך הרבה מתנות של שפה עברית יפה ,של סיפורים קטנים עם שירים ושל מנגינות שכולם נכנסים אל הלב ויוצאים מן הלב. הצ'לו עדיין מנגן באוזן, התופים מכים בלב. צלילי הגיטרה עוד מעל ראשינו .שירתם של עדי ואלון מתערבבים בדואט בחלל. כמו ירושלים שהכל מתערבב בה ואנו באים אליה ריקים ויוצאים ממנה מלאים.
תודה!
תודה לך תלמה.
תודה למנהל המוסיקלי והמעבד עודד אסנר.
תודה לזמרת עדי כהן .תודה לזמר אלון הררי .

לנגנים    ה  נ פ ל א י ם .
על הצ'לו-ענת נבו, על הגיטרה: יובל וילנר  על כלי ההקשה: נדב גיימן.

 
לייבסיטי - בניית אתרים