מָה קָרָה לְדָנִיֵּאל
מאת: תלמה אליגון-רוז

דָּנִיֵּאל אוֹהֵב לִקְרֹא סִפּוּרֵי תּוֹרָה.
עַל אַבְרָהָם וְעַל שָׂרָה,
עַל נֹחַ וְעַל סְדוֹם וַעֲמוֹרָה,
עַל מֹשֶׁה וְעַל דְּבוֹרָה.
וּבְכָל עֶרֶב, כְּשֶׁהַשָּׁעָה כְּבַר מְאֻחֶרֶת,
אִמּוֹ נִכְנֶסֶת לַחֶדֶר וְאוֹמֶרֶת:
״לַיְלָה טוֹב, חֲמוּדִי, דַּי לִקְרֹא – מַסְפִּיק!
חֹסֶר שֵׁנָה עָלוּל לְהַזִּיק.״
לַיְלָה אֶחָד חָלַם דָּנִיֵּאל, וּבַחֲלוֹמוֹ
מַלְאָכָיו שֶׁל יַעֲקֹב קוֹרְאִים לוֹ בִּשְׁמוֹ:
״דָּנִיֵּאל, דָּנִיֵּאל, עֲלֵה עַל הַסֻּלָּם,
בּוֹא וְהַבֵּט מִלְמַעְלָה עַל הָעוֹלָם.״
וְהוּא עָלָה, וְזֶה הָיָה נִפְלָא,
אַךְ בַּבֹּקֶר הוּא לֹא הִתְעוֹרֵר עִם כֻּלָּם.
אִמָּא הֵעִירָה אוֹתוֹ כְּבָר שָׁלֹשׁ פְּעָמִים,
לְבַסּוֹף הוּא קָם כְּמוֹ בְּמַטֵּה קְסָמִים
וְאָמַר לְאִמּוֹ: ״הִנֵּה אָנוֹכִי נִצָּב,
לָמָּה עָלַי תַּלִּינִי? מְעַט מַיִם הַגְמִיאִינִי.״
הִבִּיטָה בּוֹ אִמּוֹ בִּדְאָגָה וְחָשְׁבָה,
מַשֶּׁהוּ מוּזָר קָרָה לִבְנָהּ אֲהוּבָהּ.
אוּלַי עֲדַיִן לֹא הִתְעוֹרֵר,
הִרְגִּיעָה אֶת עַצְמָהּ, וְהִמְשִׁיכָה אֵלָיו לְדַבֵּר.
״בֹּקֶר טוֹב, יֶלֶד, בֹּקֶר אוֹר,״
וְהוּא עָנָה לָהּ: ״אִמִּי, חָפֵץ אָנוֹכִי לְמִטָּתִי לַחֲזֹר,״
וּבִקֵּשׁ, ״קִרְבִי נָא הֲלֹם.״
אִמָּא דָּאֲגָה
- לַיֶּלֶד יֵשׁ חֹם
לְפָחוֹת תֵּשַׁע שָׁלֹשׁ,
וְשָׂמָה אֶת יָדָהּ עַל הָרֹאשׁ.
אָז אָמַר דָּנִיֵּאל לְאִמּוֹ:
״אָקוּמָה וְאֵלְכָה.״
 
כְּשֶׁנִּכְנַס לְכִתָּתוֹ, בִּמְקוֹם ׳בֹּקֶר טוֹב׳
הוּא שָׁאַל: ״הַשָּׁלוֹם לָכֶם, רֵעַי?״
חֲבֵרוֹ הַטּוֹב, אֹהַד, נִבְהַל:
אוּלַי זֶה לֹא דָּנִיֵּאל בִּכְלָל,
אוּלַי זֶה כָּפִיל שֶׁלּוֹ מִן הֶחָלָל.
״אַל תִּירָא, אֹהַד, וְאַל תֵּחַת,
גֶּשׁ־נָא אֵלַי מְעַט.״
אוֹהַד הִתְרַחֵק וְקָרָא לַמּוֹרָה:
״הַמּוֹרָה, מַשֶּׁהוּ נוֹרָא קָרָה לְדָנִיֵּאל.
הוּא לֹא מְדַבֵּר, הוּא מִתְפַּלֵּל.״
 
הַמּוֹרָה שָׁאֲלָה אוֹתוֹ שְׁאֵלָה בְּחֶשְׁבּוֹן, שְׁאֵלָה קַלָּה
לִבְדֹּק אִם הוּא בְּסֵדֶר, אִם לֹא חָלָה.
״כַּמָּה הֵם אֶלֶף כָּפוּל עֶשֶׂר?״ שָׁאֲלָה.
״רִבּוֹא,״ עָנָה דָּנִיֵּאל בְּבִטָּחוֹן
וְהִבִּיט עַל הַמּוֹרָה בְּמַבָּט שֶׁל נִצָּחוֹן.
״אוּלַי תַּחֲזֹר עַל הַתְּשׁוּבָה שֵׁנִית,״
בִּקְּשָׁה הַמּוֹרָה, ״וְהַפַּעַם תְּדַבֵּר בְּבַקָּשָׁה עִבְרִית.״
״רְבָבָה, מוֹרָתִי, דְּגוּלָה אַתְּ מֵרְבָבָה.״
הַיְּלָדִים צָחֲקוּ,
וְהַמּוֹרָה נֶעֶלְבָה.
״צֵא מִן הַכִּתָּה, דָּנִיֵּאל, אַתָּה שׁוֹבָב!״
״מוֹרָתִי, מָה פִּשְׁעִי וּמָה עֲווֹנִי?״

שָׁאַל דָּנִיֵּאל וּדְמָעוֹת בְּעֵינָיו.
 
״תַּפְסִיק לְהִתְחַצֵּף אֵלַי, יֶלֶד!
צֵא מִיָּד, אוֹ שֶׁאֶקְרָא לַמְנַהֶלֶת.״
דָּנִיֵּאל יָצָא מִן הַכִּתָּה,
יָשַׁב עַל אֶבֶן וּבָכָה.
״מַה קָרָה לְךָ, יֶלֶד?״ שָׁאֲלָה אוֹתוֹ הַמּוֹרָה לְעִבְרִית, תָּמָר.
אֲבָל דָּנִיֵּאל לֹא עָנָה, רַק בָּכָה בֶּכִי מַר.
״דַּי,״ אָמְרָה תָּמָר, ״אַל תִּבְכֶּה.
מָה קָרָה?״
״רַק עָנִיתִי לִשְׁאֵלָה בְּחֶשְׁבּוֹן, אָמַרְתִּי רִבּוֹא.
מַדּוּעַ יִלְעֲגוּ לִי?״
שְׁאַל דָּנִיֵּאל בְּקוֹל רָם.
״דָּנִיֵּאל חֲמוּדִי,״ שָׁאֲלָה תָּמָר הַמּוֹרָה לָעִבְרִית,
״אֱמֹר לִי, כָּךְ אַתָּה מְדַבֵּר תָּמִיד?״
״מוֹרָתִי, דַּבֵּר אֲדַבְּרָה עִבְרִית!״
עָנָה דָּנִיֵּאל בְּלִי בּוּשָׁה,
אַךְ הַמּוֹרֶה תָּמָר הֵבִינָה אֶת הַפָּרָשָׁה.
״בּוֹא אִתִּי,״ אָמְרָה
וְהָלְכָה אִתּוֹ לַכִּתָּה בַּחֲזָרָה.
אָז הִסְבִּירָה הַמּוֹרָה:
״דָּנִיֵּאל כַּנִּרְאֶה אוֹהֵב מְאֹד אֶת סִפּוּרֵי הַתּוֹרָה.״
״אָכֵן,״ עָנָה דָּנִיֵּאל,״ אָמֶן סֶלָה.״
״דָּנִיֵּאל, לֹא מִשְׁתַּמְּשִׁים הַיּוֹם בְּמִלִּים כָּאֵלֶּה,
אָמְנָם זֹאת עִבְרִית, אַךְ עִבְרִית שֶׁל הַתּוֹרָה;
לֹא מְדַבְּרִים כָּךְ בְּיָמֵינוּ, כָּךְ דִּבְּרוּ בֶּעָבָר.
מִי שֶׁמְּדַבֵּר כָּךְ הַיּוֹם, נִשְׁמַע מוּזָר.
וְלָכֵן אֲנִי מַצִּיעָה, שֶׁתֵּלֵךְ לִישֹׁן יוֹתֵר מֻקְדָּם, דָּנִיֵּאל,
כִּי מֵרֹב קְרִיאָה בְּסִפּוּרֵי הַתּוֹרָה, הַמֹּחַ שֶׁלָּךְ קְצָת הִתְבַּלְבֵּל.
לִקְרֹא בַּתּוֹרָה זֶה טוֹב, זֶה מְצֻיָּן,
אֲבָל צָרִיךְ לִזְכֹּר שֶׁאַבְרָהָם חַי מִזְּמַן,
שֶׁמֵּאָז וְעַד עַתָּה
הָעִבְרִית עָלְתָה בְּכָל דּוֹר כִּתָּה.
אַתָּה, דָּנִיֵּאל, מְדַבֵּר עִבְרִית מִקְרָאִית,
אַךְ הָעִבְרִית שֶׁלָּנוּ הַמְדֻבֶּרֶת
הִיא אוֹתָהּ הַגְּבֶרֶת בְּשִׁנּוּי הָאַדֶּרֶת.
בֵּינְתַיִם נוֹסְפָה לָעִבְרִית הַמִּקְרָאִית
גַּם שְׂפַת חֲזַ״ל, הֲלֹא הִיא חֲזָ״לִית,
וְאַל תִּשְׁכַּח אֶת שְׂפַת הַפִּיּוּט,
הֲלֹא הִיא פִּיּוּטִית.
וּכְשֶׁשָּׁב עַם יִשְׂרָאֵל לְמוֹלַדְתּוֹ,
הֶחְלִיט לְחַדֵּשׁ אֶת שְׂפָתוֹ.
הוֹסִיף וְחִדֵּשׁ, תִּרְגֵּם וְשִׁכְלֵל,
וְכָךְ בֵּין לְשׁוֹן הַמִּקְרָא לָעִבְרִית הַמְדֻבֶּרֶת יֵשׁ הֶבְדֵָּ,
וּבֵין שְׁתֵּיהֶן אָסוּר לְהִתְבַּלְבֵּל.
בָּרוּר, דָּנִיֵּאל?״ שָׁאֲלָה.
״בָּרוּר כַּשֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן, וְכַיָּרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן,״
עָנָה דָּנִיֵּאל בִּבְדִיחוּת,
וְהַמּוֹרָה לְחֶשְׁבּוֹן וְהַמּוֹרָה לָעִבְרִית
וְכָל הַיְּלָדִים שֶׁבַּכִּתָּה
- חִיְּכוּ.

 
 
לייבסיטי - בניית אתרים