אַל תִּירָא
מילים ולחן: תלמה אליגון-רוז
מתוך: ״הימים זורמים״, אלברט עמר, 1994

מִפְּנֵי הַסְּעָרָה אַל תִּירָא
וּמִן הָרוּחַ הַקָּרָה אַל תִּירָא
כַּפּוֹת תְּמָרִים יִהְיוּ לְךָ סֻכָּה
בְּרוֹשִׁים זְקוּפֵי קוֹמָה
יִהְיוּ חוֹמָה בְּצוּרָה.

רַק אַל תִּירָא, רַק אַל תִּירָא
כִּי בְּצַלְּמוֹ וּבִדְמוּתוֹ
אוֹתְךָ בָּרָא.

מִגֹּבַהּ הַגַּלִּים אַל תִּירָא
מִגֵּאוּתָם שֶׁל נְחָלִים אַל תִּירָא
אַנְפוֹת הַכֶּסֶף מֵעַל רֹאשְׁךָ חֻפָּה
וְקֶשֶׁת בְּעָנָן תִּהְיֶה לְךָ כִּפָּה.

רַק אַל תִּירָא…

מֵעֵץ אֲשֶׁר קָרַס אַל תִּירָא
מִזָּהֳרוֹ שֶׁל הַבָּרָק אַל תִּירָא
חוֹחִית רַכָּה נִצֶּבֶת לָהּ עַל בַּד
רַק אַל נָא תִּירָא, אַתָּה אֵינְךָ לְבַד.
 
לייבסיטי - בניית אתרים