הַצִּפּוֹר שְׁבוּיָה בַּקֶּסֶם

מילים ולחן: תלמה אליגון-רוז
מתוך: ״בֹּשׂם תפּוּזים״, אלברט עמר, 2000

הַצִּפּוֹר שְׁבוּיָה בַּקֶּסֶם
וּבַקֵּן שֶׁלָּהּ אֵין לָהּ מִקְלָט
בֵּין עָלִים קֶרֶן אוֹר אַחַת
מְנַגֶּנֶת בְּלִי תָּוִים עַל נוֹצוֹתֶיהָ
קֶרֶן אוֹר אַחַת.

הַבַּרְבּוּר הָפַךְ לְהֵלֶךְ
מְחַפֵּשׂ בַּנְּמֵלִים סְפִינוֹת מַסָּע
יֵשׁ שְׁקִיעוֹת שֶׁנּוֹטְפוֹת דְּמָעוֹת
יֵשׁ דַּקּוֹת שֶׁשּׁוֹמְרוֹת עָלֶיךָ.

שֶׁקֶט, רַק שֶׁקֶט
צִפּוֹר, מָה הִיא לָהּ מְבַקֶּשֶׁת
שֶׁקֶט, רַק שֶׁקֶט
וְאוֹר שֶׁמֵּעֵבֶר לַקֶּשֶׁת
קֶרֶן אוֹר אַחַת.

הַצִּפּוֹר שְׁבוּיָה בַּקֶּסֶם
וּבַקֵּן שֶׁלָּהּ שְׁלוֹשָׁה גּוֹזָלִים
בֵּין עָלִים לֹא מוֹצֵאת לָהּ מָקוֹם
מְלַקֶּטֶת דְּמָעוֹת מִנּוֹצוֹתֶיהָ.
שֶׁקֶט, רַק שֶׁקֶט...

שְׁמֹר וּנְצֹר דַּקּוֹת שֶׁל חֶסֶד
תֵּן לַקֶּסֶם קֵן בַּלֵּב
תֵּן עֵינֶיךָ בְּקֶרֶן אוֹר
תֵּן תּוֹדָה לְיָמִים שֶׁל שֶׁקֶט.

שֶׁקֶט, רַק שֶׁקֶט...