רוּתִי שֶׁלִּי

מילים ולחן: תלמה אליגון-רוז

אֲנִי קָם בַּבֹּקֶר
הַשֶּׁמֶשׁ צוֹחֶקֶת בַּחַלּוֹן
וְנִזְכַּר שֶׁהַלַּיְלָה אַתְּ הוֹפַעְתְּ
אֶצְלִי בַּחֲלוֹם
וּבִקַּשְׁתְּ מִמֶּנִּי
אַל תִּהְיֶה עָצוּב
וְאָמַרְתְּ שֶׁאַתְּ שָׁם בַּשָּׁמַיִם
מַמְשִׁיכָה לָעוּף.

אֲנִי קָם בַּבֹּקֶר
וְלֹא מַאֲמִין שֶׁזֶּה כָּךְ
שֶׁאֵין רוּתִי בְּחָלוּק שֶׁל מֶשִׁי, מְחַיֶּכֶת
עַל כּוֹס קָפֶה בַּמִּטְבָּח
מַדְבִּיקָה בְּקֶצֶב
פִּתְקִיּוֹת צְהֻבּוֹת עִם מְשִׂימוֹת
אֶל הַיּוֹם שׁוֹעֶטֶת
לְהַגְשִׁים אֶת כָּל הַחֲלוֹמוֹת

רוּתִי, רוּתִי
צִפּוֹר עַל הַגַּג
זֹאת רוּתִי
שֶׁמֶשׁ זוֹרַחַת
גִּנָּה שֶׁפּוֹרַחַת
רוּתִי רוּתִי שֶׁלִּי.

רוּתִי, רוּתִי
יוֹם חוֹל שֶׁהוּא חַג
זֹאת רוּתִי
אֹזֶן קַשֶּׁבֶת
אֶבֶן שׁוֹאֶבֶת
רוּתִי, תּוּתִי שֶׁלִּי.

אֲנִי קָם בַּבֹּקֶר
מַבִּיט הַחוּצָה לַגִּנָּה
וְיוֹדֵעַ שֶׁאַתְּ אִתָּנוּ
בְּכָל דַּקָּה, בְּכָל פִּנָּה.
מַצְמִיחָה אֶת הַדְּשָׁאִים
מְפַזֶּרֶת עֲנָנִים
וְשׁוֹמֶרֶת מִלְּמַעְלָה
עַל יְלָדֵינוּ הַקְּטַנִּים.

אֲנִי קָם בַּבֹּקֶר
שׁוֹלֵחַ אֶת הַיְּלָדִים עִם מְעִיל
מְנַסֶּה לִהְיוֹת גַּם כָּמוֹךְ גַּם כָּמוֹנִי
לֹא יוֹדֵעַ מִמָּה לְהַתְחִיל
שׁוֹמֵר בְּלִבִּי אֶת יְמֵי הַשִּׂמְחָה וְהַתֹּם
עוֹצֵם אֶת הָעֵינַיִם
נִדְמֶה שֶׁזֶּה הָיָה רַק חֲלוֹם.

רוּתִי, רוּתִי ...